(כג)ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות:
(כד) נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום:
(כה) לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור:
(כו) זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים:
(כז) כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה:
(כח) בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה:
(כט) אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף:
(ל) ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג:
(לא) הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו:
(לב) ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו:
ישעיה פרק-טו
(א) משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה:
(ב) עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל ראשיו קרחה כל זקן גרועה:
(ג) בחוצתיו חגרו שק על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי:
(ד) ותזעק חשבון ואלעלה עד יהץ נשמע קולם על כן חלצי מואב יריעו נפשו ירעה לו:
(ה) לבי למואב יזעק בריחה עד צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעערו:
(ו) כי מי נמרים משמות יהיו כי יבש חציר כלה דשא ירק לא היה:
(ז) על כן יתרה עשה ופקדתם על נחל הערבים ישאום:
(ח) כי הקיפה הזעקה את גבול מואב עד אגלים יללתה ובאר אילים יללתה:
(ט) כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות לפליטת מואב אריה ולשארית אדמה:
ישעיה פרק-טז
(א) שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון:
(ב) והיה כעוף
נודד
קן
משלח
תהיינה בנות מואב מעברת לארנון:
(ג) הביאו עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל תגלי:
(ד) יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ:
(ה) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק:
(ו) שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו:
(ז) לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים:
(ח) כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים:
(ט) על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל:
(י) ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך הידד השבתי:
(יא) על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש:
(יב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל:
(יג) זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב מאז:
(יד) ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר:
ישעיה פרק-יז
(א) משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה:
(ב) עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מחריד:
(ג) ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני ישראל יהיו נאם יהוה צבאות:
(ד) והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה:
(ה) והיה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים:
(ו) ונשאר בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה נאם יהוה אלהי ישראל:
(ז) ביום ההוא ישעה האדם על עשהו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה:
