מובא בשם הרב נחמני וידאל הי''ו, שחיפש הדילוג "שם משיח" כלומר רצינו לגלות מה שמו של המשיח דרך הצפנים. המסר המתקבל מיידית מצופן התורה הוא חד משמעי וברור:  ''למה זה תשאל לשמי''. הדילוג המינימלי של הביטוי שבטבלה הוא 72. נפתח את מזמור 72 בתהילים ( ע''ב ) ונגלה: ה  ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים: סופי תיבות ''משיח''! - זהו המקום היחידי בכל התנ''ך בו נמצאים  סופי התיבות משיח בפסוק אחד ! בהמשך המזמור: פסוק י''ז - יהי שמו, לעולם-- לפני-שמש, ינון שמו: וזהו אחד משמותיו של המשיח! עכ"ל.

עוד נוסיף, שלאו דווקא כוונת הכתוב, "למה זה תשאל לשמי", שאין ראוי לחפש את שמו של משיח, אלא אדרבה צריך לשאול ולחקור, כי אין משגיחים בבת קול. ולכן אנחנו נשלב את ינון שמו, משיח שחיפשנו שם דילוג "ינון שמו", וחתך שם דילוג אחר של "משיח". והיה שם רמז ברור ששמו של משיח, מורכב מהמילים: "שמש" ו"ירח". שמש וירח אלו אותיות "משיח שר" מלשון "אז ישיר משה", או "שר משיח". מלשון שררה כמו "למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו". וזה בדיוק הכוונה בפסוק: "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים". ורואים את הפסוקים שחותכים את הדילוג: "ויאמרשלחניכיעלההשחר", וזאת בחינת הירח כי עלות השחר לפני נץ החמה 72 דקות ועדיין רואים את הירח בברור בשמים, ודרשו בברכות את הפסוק הזה על אלו שסומכים גאולה לתפילה בנץ החמה, היינו שמתחילים להתפלל בשחר ומגיעים לק"ש בנץ החמה, ולכן "ויזרחלוהשמש", זאת בחינה נץ החמה והם מחברים את הירח לשמש. וזה שמו של משיח ממש שאמור לחבר את הירח והשמש, כי השם שלו "משיח", כבר מחבר אותם ממש רק חסר השררה או השירה, היינו "משיח שר" או "שר משיח", כדי שניראה את זה בפועל. והסוד בזה הוא יחוד קב"ה ושכינתיה, שהם שמש וירח כידוע: "והנה השמש והירח וכו' משתחוים לי", שהם יעקב ורחל. והעד לזה, כי באמת כוונת הדילוג תהיה על שם "ישראל", שנאמר שם: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אֱלהים ועם אנשים ותוכל", שזה רומז שוב להשלמת השם של משיח, היינו "שר משיח", מלשון שררה. וכן "ישיר משה"  בגימטריה "שר משיח", עם האותיות. ועוד שרק כאשר יהיה יחוד "אז", כלומר משיח ישתרר בעולם ויקבל את המשרה והגדולה, אז יתקיים "ישיר משה".

וסוד העניין כידוע שהמשיח נקרא "שר שלום", ככתוב "ה  כי-י֣לד ילד-ל֗נו ב֚ן נתן-ל֔נו ותה֥י המשר֖ה על-שכמ֑ו ויקר֨א שמ֜ו פ֠לא יועץ֙ א֣ל גב֔ור אבי-ע֖ד שר-שלֽום", והשלום רומז למידת היסוד, שנאמר "הנני נותן לו את בריתי שלום", ואין ברית אלא יסוד, וכמו כן בגימטריה קטנה "שר משיח" שווה "שר-שלֽום", ועל כן גם המשיח רומז למידת היסוד, ושר משיח אותיות שמש ירח בחינת תו"מ.

ועיין כאן בטבלת ההמשך מבני יששכר בינה לעתים.