נבוכדנצר רצה להשליך את חנניה מישאל עזריה לכבשן האש כי סירבו להשתחוות לפסל שהוא הציב, ובאמת השליך אותם והקב"ה הציל אותם כך כתוב בספר דניאל פרק ג'. ולהלן בטבלה רואים זאת בצורה מדהימה כאשר כל הדילוגים חותכים את הפסוקים שמדברים על שריפה בכבשן האש ועל קרבן כפרה על העם: "ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות יהוה אשר לא תעשינה ואשמו". ופירש רש"י: רש"י עדת ישראל. אלו סנהדרין: ונעלם דבר. טעו להורות באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מותר: הקהל ועשו. שעשו צבור על פיהם:

וחנניה מישאל ועזריה היו מחכמי הסנהדרין ביחד עם דניאל שהיה ראש הסנהדרין ולכן מוזכר כאן בקרבן שגגה של העם: וסמכוזקניהעדהאתידיהםעלראשהפר , כלומר זקני העדה אלו המנהיגים באותו דור יסמכו [יניחו] את ידיהם על ראש הפר, ועניין הסמיכה רומז לכך שהמתכפר היה אמור להיות במקום הפר, ובהמשך כתוב איפה שכל הדילוגים חותכים את הפסוק: ונסלחלהםוהוציאאתהפראלמחוץלמחנהושרףאתוכאשרשרף וזה אומר שאת אותו פר שסמכו ידיהם עליו הזקנים ישרפו על העצים מחוץ למחנה, ולכן זה רומז לחנניה מישאל ועזריה שקידשו שם שמים וזרקו עצמם לכבשן האש בשביל כל העדה כלומר כל ישראל, כי אותם מינה נבוכדנצר לשרים במלכות בבל, והוא הזמין את כל השרים של כל האומות להשתחוות לצלם, ולא את כל העמים [כי אי אפשר מבחינה טכנית וגם לגבי הפר אי אפשר שכולם יסמכו], ובאמת כמו שאמרנו מכיוון שזאת רק סמיכה והעוון של הקהל היה שוגג לכן רק הפר נשרף ולא זקני העדה ח"ו, ולכן לפי הדימוי הקב"ה עשה להם נס והציל אותם מכבשן האש.

וכך כתוב שם בספר דניאל:  "ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעאה דמה לבר אֱלהין". תרגום: " ענה ואמר [העבד של נבוכדנצר שזרק את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש] אני רואה ארבעה גברים הולכים בתוך האש, ואין בהם חבלה ופגע, ומראהו של הרביעי דומה לבן אלקים [מלאך]. "

חז"ל פירשו שהמלאך היה גבריאל, אבל צריך ליישב כי מצינו כאן דילוג "מיכאל" בטבלה, ואמנם שני המלאכים האלו מוזכרים בספר דניאל. וצ"ע. ואחרי העיון, מצינו שחז"ל דורשים בכל מקום שאפשר "האיש" הכוונה למלאך גבריאל, ולמדו זאת מהפסוק: (דניאל ט) "ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף וכו' ". ולכן אע"פ שדילוג של גבריאל לא נמצא כאן, חיפשנו דילוג "והאיש", ונימצא בדילוג 3 מינימלי!

וכן מצינו במסכת פסחים (קיח:) : "דרש ר''ש השלוני: בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש עמד יורקמו שר הברד לפני הקב''ה, אמר לפניו רבש''ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש [חנניה מישאל ועזריה], אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקב''ה בכך שאתה שר ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס, אמר לו הקב''ה רד באותה שעה פתח גבריאל ואמר ואמת ה' לעולם [שקיים לי דברו ושמר לי הבטחתו שהבטיחני להציל מבני בניו של אברהם, רש"י]".

ורואים שהיה ויכוח בין המלאכים מי ירד להציל את חנניה מישאל ועזריה ויתכן שזה קשור לדילוגים הסותרים כאן: "מיכאל" ו-"והאיש".

ואחרי כל זה, מצינו עוד במדרש רבה (שיר השיר' פרשה א', א'): "עד שהמלך במסבו [נרדי נתן ריחו], וכו' רבי אֱליעזר בן יעקב ורבנן. רבי אֱליעזר אומר, עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו, ברקיע, כבר ירד מיכאל השר הגדול מן השמים והציל את אברהם אבינו מכבשן האש. ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא ירד והצילו, שנאֱמר (בראשית טו, ז): אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. ואימתי ירד מיכאל, בימי חנניה מישאל ועזריה."

ורואים שהמדרש רבה אליבא דרבנן סובר שמיכאל ירד בימי חנניה מישאל ועזריה, ועכשיו מובן מדוע הדילוג "מיכאל" מופיע כאן. אמנם יש להקשות מהמדרש רבה על מס' פסחים שהבאנו לעיל, שם ראינו שגבריאל הוא זה שירד להציל אותם ולא מיכאל, ויתכן ור"ש השלוני דמס' פסחים לאו היינו רבנן דמדרש רבה וחלוקים בדרש ומצינו אסמכתא בדילוגים לדרש לשני הדעות היינו "מיכאל" ו-"והאיש", אי נמי יותר מסתבר לומר שלא חלוקים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים ומה שאמר במס' פסחים שגבריאל ירד ויעשה נס בתוך נס, קצת קשה כי היאך גבריאל שהוא מלאך לכאורה של אש יקרר מבפנים ויקדיח מבחוץ, ועוד כלל בידנו שאין מלאך נמסר אלא לשליחות אחת [והכא היינו ב' שליחויות, א' להציל אותם וב' לעשות נס בתוך נס], אלא ודאי הכוונה שהוא ירד ביחד עם עוד מלאך בחיר אחר, והוא מיכאל השר הגדול כי מיכאל הוא השר של ישראל וגבריאל תמיד עוזר לו נגד שרי אומות העולם כמובא בס' דניאל, ושר הברד נדחה. ועוד שמיכאל שר של קרח, וגבריאל שר של אש, היינו חסד וגבורה. ומה שאמרו רבנן במדרש ואימתי ירד מיכאל וכו' הכוונה ביחד עם גבריאל. ודייק מרישא דרבי אליעזר בן יעקוב ודאי פליג אדר"ש השלוני דמס' פסחים, משום דאמר אימתי ירד מיכאל בימי אברהם, ור"ש השלוני אמר שהקב"ה לבדו ירד, ואם כן רבנן היינו ר"ש השלוני. ומה שאמר בפסוק, "הא אנה חזה גוברין ארבעה", היינו "שרין בגו נורא", כי מיכאל שהיה מקדיח מבחוץ לא היה בתוך האש. ומיכאל היה מקדיח מבחוץ וגבריאל היה מקרר מבפנים להגדיל הנס, כי זה ההיפך מטבעם.