דילוג שני מינימלי של "תהו ובהו", מובא בזוהר (הק"ז יא.): "והיינו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אֱלהים. הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא. תהו דא חנק, דכתיב, (ישעיה לה) קו תהו (זכריה ב) חבל מדה. בהו דא  סקילה, אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא לעונשא דחייביא". כלומר אומר שישנם ארבעה עונשים בגיהנום להעניש את הרשעים: חנק, סקילה, שריפה והרג בסייף. והם רמוזים בפסוק: "תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח". ולכן הדילוג "תהו ובהו", שרומז לעונש של בליעת התהום חותך את הפסוק: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש". ופי הארץ שבלע את קרח ועדתו זו גיהנום כפי שכתוב בהמשך שם: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ". ואמרו בסנהדרין (קי.): "אמר משה לפני הקב''ה אם בריאה, גיהנם מוטב". ועיין בטבלה כאן גיהנום שהראנו שגיהנום הוא בחינת "תהו ובהו".

ויש עוד בחינה כאמור, "וחושך על פני תהום", שאמר בזוהר שם שזוהי אש חזקה ששורפת את הרשעים, ולכן מצינו כאן את הדילוג: "וחשך ואש". כלומר האש שהיא החשך על פני תהום, כילה את כל החמשים ומאתים מקריבי הקטורת כפי שזה חותך את הפסוק במקום: "ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת".