הנה חיפשנו דילוג מינימלי בתורה של "כיבסוכות" לקוח מן הפס' "מג  למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", וחותך הדילוג באופן מדהים את הפס' שכתוב איזה עופות אסורים באכילה הכוס: "ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף", [והכוס זה סוג של עוף לילה דורס], ונשים לב שהכוס זה בהיפוך אותיות סוכה וחותך בדיוק נפלא את האות ס של הדילוג. [והמילה "סוכה" בדיוק לא מוזכרת בתורה כלל רק "הכוס" מוזכרת ארבע פעמים].

ציפור כוס החרבות (ויקיפדיה). רואים שצבע הכנפיים (הסכך) יוצר הסוואה יחסית למדבר וכך מקשה על טורפים לזהות אותה

וניראה שלא רק הלשון דומה, שהכוס זה סוכה, אלא גם מבחינת המשמעות שפירשו המפרשים שהעוף הניקרא הכוס מלשון של כיסוי שמתכסה מהעין שע"י הסוואה הוא מתכסה, והוא שוכן במדבר שנאמר, "ז דמיתי לקאת מדבר, הייתי ככוס חרבות", ופירש"י שם, ככוס חרבות. שם עוף כמו "את הכוס ואת השלך ואת הינשוף" : חרבות . מדברות וכו'. עכ"ל. ואם כן גם סוכה היא מלשון לסכך והיא מכסה (לחד מ"ד בסוכה ב.) כמו שנאמר "וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר", ופירש"י שם, ולמחסה. לשון כיסוי. והיינו כמו הכוס הזה שנימצא במדבר ומתכסה מעין כל, כך בני ישראל הלכו במדבר והתכסו בסוכות בענני הכבוד. וכן מצינו שבנ"י משולים לגוזלי הנשר והכנפיים היינו ענני הכבוד, שהרי הכוס זה סוג של נשר במדבר, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו'. וכן מצינו בתקוני הזוהר (דף ב:) שמדמה את הסוכה לקן ציפור ואת היושבים בה לגוזלים: "ועל קן דצפורא דא אתמר, (ישעיה ד, ו) וסכה תהיה לצל יומם", והסכך אלו הכנפיים שהאמא מסככת על בניה והקן צפור אלו דפנות הסוכה והגוזלים אלו בני ישראל עם ארבעת המינים, ואפשר שהציפור הזאת רמוזה בהכוס כמו שאמרנו לעיל.

ואחרי זה ראינו דברי אור החיים אשר קרך. יתבאר על פי דבריהם ז''ל (ד''ה ג'.) שאמרו שהענן היה מכסה על ישראל ולא היה מקומם ידוע לעולם אלא כשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובא הכנעני וילחם עם ישראל, וכו' עיי"ש. ורואים בפירוש שחז"ל מתארים את ענני הכבוד בתור כיסוי שהעלים את מקומם של ישראל מעיני כל, וזאת בדיוק ציפור הכוס שהיא סוכה, שמסככת על ישראל, וזאת שיטת ההסוואה שיש לציפור ולכן לא רואים אותה כמעט במדבר כידוע.

והמזמור שם (תהלים קב) אומר,  א  תפלה לעני [עם ישראל, רש"י. על שם שהתענו במדבר, מצודות] כי יעטף [רומז להתעטפות בענני הכבוד - הסוכה] ולפני ה' ישפך שיחו: וכו' ז  דמיתי לקאת [ציפור קאת הנמצאת ב-] מדבר, הייתי ככוס חרבות [עם ישראל נידמה לציפור הכוס או לגוזליה בסוכת מדבר]: ח  שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג [רמז לשכינה]: וכו' כד  ענה בדרך כחי קצר ימי [בדרך המדבר הקשה]: ע"כ. וכתב הרמב"ן על פס' (דבר' ח, ג) "ויענך וירעבך ויאכלך את המן", וזה לשונו: "ויתכן לפרש כי ויענך וירעיבך ויאכילך את המן ענינים שונים, יאמר כי ענה אותך בלכתך במדבר ארבעים שנה כענין "ענה בדרך כחי" (תהי' קב, כד) וירעיבך מתחלה כמו שאמרו (שמ' טז, ג) להמית את הקהל הזה ברעב", ורואים שאע"פ שהיו מכוסים בענני הכבוד שהיו להם למגן וצינה, והיו אוכלים לחם אבירים את המן, בכל זאת ניקרא המדבר עינוי ורעבון, ומדוע, "למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך", היינו לשמוע את התפילה מהלב שלך.

וחיפשנו דילוג מינימלי בטבלה של "ענני", וחותך את הפס', הערבוהנשאאתנבלתםיכבסבגדיו: "והנשא את נבלתם יכבס בגדיו", ורומז שהנושא הם הענני כבוד [שהם הסוכות] שהרי עננים נקראים נשיאים וכן כתוב "ז  מעלה נשאים מקצה הארץ", שנושאים מים, והיינו שאותם ענני כבוד היו מכבסים להם את הבגדים והשמלות שלא יבלו להם, נבלתם מלשון בלוי וקלקול. וכן פירש"י על הפס', "ד  שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה", שמלתך לא בלתה. ענני כבוד היו שפין בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים, ואף קטניהם [התינוקות] כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם, כלבוש הזה של חומט שגדל עמו, עכ"ל. ורואים שהם משולים לחומט שזה אחד מהשרצים הטמאים הלכך זה רמוז בפשט הפס' כאן שמדבר על טומאה והנושא את נבלתם וכו', ובהמשך כתוב על החומט ודו"ק.