מים שלנו

דילוג מדהים שחיפשנו "מים שלנו"[1], כלומר מים שישנו ולנו[2] כל הלילה בתוך כלי והתקררו, וזאת הלכה בשו"ע (סי' תנה) וז"ל: אין לשין [את הבצק של המצה] אלא במים שלנו, בין שהם מי בורות ומעינות ובין שהם מי נהרות כו', ואנו צפינו מראש היכן הדילוג יחתוך בתורה – ובהמשך נחשב הסתברות לכך. כלומר צריך לחשוב כיצד התורה יכולה לרמוז למושג "מים שלנו", וצפינו שהוא יחתוך את הפסוקים שמדברים על תלונות בני ישראל שלא היה להם מים במדבר, והיינו מים שלנו והתלוננו.

תמונה 1 – מים שלנו

ורואים שאת תחילת הדילוג מלמעלה למטה חותך הפסוק: "והמיםלהםחומה", רואים שאת המילה מים בדילוג חותך הפסוק והמים וזה בעצם אימות למשמעות הדילוג [עיין פרק א, כללים ויסודות, אות ג].

וכתוב בשורה החמישית ויבאומרתהולאיכלולשתתמיםממרה, וזה הסיפור שם: (שמות טו) " כו' וילכ֧ו שלֽשת-ימ֛ים במדב֖ר ולא-מ֥צאו מֽים:  ויב֣או מר֔תה ול֣א יֽכל֗ו לשת֥ת מ֙ים֙ ממר֔ה כו':  ויל֧נו הע֛ם על-מש֥ה לאמ֖ר מה-נשתֽה:  ויצע֣ק אל-ה' ויור֤הו ה' ע֔ץ וישלך֙ אל-המ֔ים וֽימתק֖ו המ֑ים ש֣ם ש֥ם ל֛ו ח֥ק ומשפ֖ט וש֥ם נסֽהו", ע"כ. ורואים שהיה חסר לבני ישראל מים ועל כן באו והתלוננו אל משה, וזה בדיוק "מים שלנו", כלומר: מים שהתלוננו עליהם. ומובן שכל זה היה ניסיון לבני ישראל לראות אם יתלוננו, וכן מובא בגמ' (פסחים מב:)[3] שדרש להם רב מתנה בפפוניאה, שאסור ללוש מצות רק במים שלנו והם חשבו שהתכוון שצריך ללוש במים שלהם בלבד, והם באו אליו עם כלים למחרת ואמרו לו תן לנו מים, ואמר להם לא התכוונתי שלנו של המשפחה שלי אלא שישנו.

וכן בשורה השישית כתוב בחמשהעשריוםלחדשהשנילצאתםמארץמצריםוילינו: (שמות טז) "בחמש֨ה עש֥ר יום֙ לח֣דש השנ֔י לצאת֖ם מא֥רץ מצרֽים: ויל֜ונו כל-עד֧ת בני-ישרא֛ל על-מש֥ה ועֽל-אהר֖ן במדבֽר כו'", רואים שבחמישה עשר יום לחודש השני הוא חודש אייר, וכידוע בחודש אייר נוהג פסח שני[4], התלוננו בנ"י על משה ואהרון וכאן התלוננו משום שלא היה בשר ולחם לאכול, כמ"ש: "מֽי-ית֨ן מות֤נו ביד-ה' בא֣רץ מצר֔ים בשבת֙נו֙ על-ס֣יר הבש֔ר באכל֥נו ל֖חם לש֑בע", וכן פירש רש"י שבנ"י התלוננו משום שנגמר הלחם[5]. ולאחר מכן הקב"ה נותן לבנ"י את המן ואת השל֔ו כמובא שם: "הננ֨י ממט֥יר לכ֛ם ל֖חם מן-השמ֑ים ויצ֨א הע֤ם ולֽקטו֙ דבר-י֣ום ביומ֔ו", ובדגש על דבר יום ביומו, כלומר פעם ביום יהיה לחם, לא יותר, ואם אדם ירצה לאכול לחם בערב צריך להמתין עד מחר בבוקר ללקוט אותו, וכן אמר משה מפורש: "ע֕רב וֽידעת֕ם כ֧י ה' הוצ֥יא אתכ֖ם מא֥רץ מצרֽים: וב֗קר וראיתם֙ את-כב֣וד ה' בשמע֥ו את-תלנתיכ֖ם על-ה' ונ֣חנו מ֔ה כ֥י תל֖ינו עלֽינו", והנה מפורש כאן שהמן הוא הלחם רומז למצות שצריך ללוש אותם במים שלנו, ע"פ הטוש"ע (סי' תנה) והרמב"ם (פ"ה מהל' חמו"מ הי"א) צריך לשאוב אותם בעוד יום סמוך לבין השמשות או ממש ביה"ש ולשים אותם בכלי כל הלילה ובבוקר אחרי ההשכמה אפשר ללוש בהם. הסיבה לכך כדי שיתקררו המים, כי אם הם חמים אז הם יכולים להחמיץ את העיסה, ואם לנו כל הלילה אז הם קרים ודאי. וזה רומז ללחם של המן, כי הוא היה מגיע בבוקר כמובא בפס' ובנ"י חיכו עד הבוקר ללקוט אותו, וכך גם המצה אי אפשר ללוש אותה עד שיעבור הלילה. ויותר  מזה, כתוב מפורש שהמן ירד כמו מים, שכבת טל מן השמים שירדה בבוקר ועליה ירד המן, ושכבת הטל היה קריר וצונן ככפור על הארץ וגם המן היה צריך קרירות לשמור עליו כמ"ש: "שמ֗עתי את-תלונת֮ בנ֣י ישראל֒ דב֨ר אלה֜ם לאמ֗ר ב֤ין הֽערב֙ים֙ תאכל֣ו בש֔ר ובב֖קר תשבעו-ל֑חם וֽידעת֕ם כ֛י אנ֥י ה' אֱלהיכֽם :ויה֣י בע֔רב ות֣על השל֔ו ותכ֖ס את-הֽמחנ֑ה ובב֗קר הֽיתה֙ שכב֣ת הט֔ל סב֖יב לֽמחנֽה: ות֖על שכב֣ת הט֑ל והנ֞ה על-פנ֤י המדבר֙ ד֣ק מחספ֔ס ד֥ק ככפ֖ר על-האֽרץ", וכן מובא בספר במדבר (פי"א) "ובר֧דת הט֛ל על-הֽמחנ֖ה ל֑ילה יר֥ד המ֖ן עלֽיו", ולכן המן שיורד בבוקר על הטל זקוק למים שלנו בלילה והתקררו, כמו שהמצות זקוקות למים שלנו בלילה, והם קרים וצוננים בבוקר ללוש בהם לחם מצות. ועוד שכתוב בהמשך: "וילקט֤ו אתו֙ בב֣קר בב֔קר א֖יש כפ֣י אכל֑ו וח֥ם הש֖מש ונמֽס", וכתבו המפרשים שלאחר ארבע שעות[6] מהיום היה נמס המן ואי אפשר היה לקחת אותו יותר, וכן משמע מהפוסקים שקצת אחרי הבוקר עד הנץ החמה אפשר עוד להשאיר את המים שלנו בחוץ אבל לא יותר שלא יתחממו שוב פעם מהשמש[7] אבל בדיעבד מותר. ועד ארבע שעות השמש אינה חמה כל כך. וההלכה שצריך ערב הפסח לשאוב מים לשם מצות מצה כך שיהיו מוכנים בבוקר י"ד ניסן, כלומר לפני ערב י"ד שואבים. ונהגו להכין מצות קודם שעה רביעית ואם ישאירו את המים עד שעה רביעית ביום חשופים לשמש, ניראה שיפסלו להכין מצות כי כבר יתחממו, וזה כמו המן שנמס בשעה רביעית. ובשעה רביעית אסור כבר לאכול לחם חמץ, עד שעה ה', ומשעה ה' עד ו' אסור בהנאה ומשעה ו' אסור מהתורה לאכול חמץ. אבל חכמים גזרו איסור אכילת חמץ משעה ד', כי כבר היו צריכים להכין עד אז את המצות ואע"פ שכתב בשו"ע (סי' תנח) שנהגו לאפות אחר שעה ו' כתב הטור והמג"א שיש מדקדקים לאפות גם לפני הפסח שיבטל חמץ בשישים כנגדו. וגם השיעור של המצות ללישה הוא כמלוא העומר כמו המן[8]. וכתב רבנו בחיי (פ' בשלח) על מ"ש "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", ממטיר מלשון מישמרת כמו לנטור לשמור, ונ"ל שגם המן היה שמור בתוך טל מעליו ומתחתיו כמו שצריך לשמור את המצות מצוה משעת קצירה ולפחות משעת לישה כמ"ש: "ושמרתם את המצות", שלא יחמיצו כלומר שלא יתחממו וכן הטל היתה מטרתו שלא יתחמם המן.

ובשורה השביעית של הדילוג מלמעלה, ונחנומהכיתלונועלינו מובא אותו עניין הנ"ל, שהמים שלנו להכנת המצה רומזים ללחם המן שהגיע בגלל תלונות בנ"י שאין להם לחם. ושים לב לכמה חזרות של המילה תלונות בטבלה, וכאמור כל זה רומז ללינה שינה שהם אותו שורש ל.נ, ומיד מתחת לדילוג כתוב ותעלשכבתהטל כאמור זה המן.

הקשר בין מים שלנו למן

וניראה לי בס"ד, שיש קשר עמוק יותר בין מים שלנו למן, כמו שאמרנו האיסור ללוש מצות במים שלא לנו הוא מדברי סופרים ומובא בגמ' ובטוש"ע, ויש לו רמז במשנה. אבל לכאורה היה לחכמים לאסור ללוש במים חמים או שמותר ללוש רק במים צוננים וקרים ומדוע נקטו דוקא שצריכים ללון כל הלילה כדי להתקרר, כלומר צריך להמתין כל הלילה. ועוד מדוע נקטו לשון של "לינה", היו יכולים לומר: "מים שישנו" בפשטות, ולא היו מגיעים לטעות כמו המעשה ברב מתנה בפפוניא שהבאנו לעיל.

ונ"ל שאיסור מים שלנו, אמנם ניראה לנו איסור פשטני, אבל בכל דברי חז"ל יש רמזים ותיקונים ברומו של עולם, ואולי גם איסור זה בא לתקן את תלונות בני ישראל במדבר שהיו חשים לאכול לחם מהר, והתלוננו ברגע שנגמר להם הלחם, ושהיה חסר להם מים התלוננו, ולכן תיקנו חכמים דוקא בלשון זה, ודוקא המתנה של י"ב שעות, ואפי' מים מהמקרר אי אפשר להשתמש בהם, משום שיש כאן המתנה שמראה שאנחנו מתאפקים עד שהמצות יהיו מוכנות, וכמו שאמרנו לעיל בוקר ט"ו באייר פסח שני התחילו לאכול לחם מן. ובקברות התאוה כתוב: (במדבר יא) "ועת֛ה נפש֥נו יבש֖ה א֣ין כ֑ל בלת֖י אל-המ֥ן עינֽינו", שהם היו ממתינים ומצפים אל המן כל בוקר וקצו בזה. ורואים מהמעשה של רב מתנה בפפוניא, את גודל התיקון שעבר עם ישראל, וכן מובא בחזו"ע בהגדת פסח שכוונת חז''ל לספר לנו בזה גודל תמימותם וצדקתם של אנשי פפוניא, שעל אף שהבינו בכוונת רב מתנה, שאסור ללוש אלא במים שלו, לא היה פוצה פה ומצפצף כנגדו, וכי המים שלך קדושים וכשרים יותר מכל מים אחרים שבעיר והם קבלו דבריו באהבה, ובתמימות של אמונה טהורה, ובקשו ממנו שיתן להם מן המים שלו, עד כדי כך הגיעה האמונה בדורות שעברו אצל פשוטי ישראל, והם ישמשו לדוגמא ולמופת לאמונת חכמים אמתית, ע''כ (פרי חנן). ועיין בספר חמדת ימים (חלק ב, הלכה טו) שהביא עוד טעם על פי הסוד מדוע אסור ללוש במים שלא לנו.

חישוב הסתברות

כדי לחשב הסתברות צריך לצרף כל האפשרויות של הדילוג הנ"ל לחתוך את הפסוקים הרלוונטיים שצפינו אותם מראש והם כולם שמות פרק טו. ואם נניח שאנחנו מחלקים את התורה לאורך של 383 אותיות לכל שורה נקבל ~304805/383=796 שורות שבהם הדילוג "מים שלנו", שהוא בדילוג 383, יכול להופיע בכל אחת מהשורות האלה בתורה. והשאלה אם כן מה הסיכוי שיופיע דווקא בשמות פט"ו, ואותו אזור הוא בגודל 7 שורות אבל צריך להוסיף את הקצוות שאם היה מופיע למטה ולמעלה חותך רק שורה אחת מאותו אזור גם היינו אומרים שזה רומז למים שלנו, לכן נוסיף 6+6+7=19 שורות פוטנציאליות שיכול הדילוג לחתוך בתוך הטבלה של 796 שורות, נקבל שההסתברות לכך היא 19/796=2.3% שיקרה ואם ניקח רק 7 שורות פוטנציאליות ההסתברות תהיה 0.88%. מספיק כדי להגיד שזה מתוכנן כך שהדילוג המינימלי בתורה יחתוך כאן ולא במקרה. וכל זה בהנחה שאנו מסתכלים על הדילוג המינימלי בלבד וכן הדבר.