דום לב

דום לב הוא מצב שבו יש הפסקה מוחלטת של פעילות הלב ולכן יש הפסקה מיידית של זרימת הדם בגוף, לעומת התקף לב שהוא סתימה של אחד העורקים המובילים ללב כגון ע"י כולסטרול וכדומה, והנה צריך להבין שדום לב הוא הפסקת החשמל של הלב בפתאומיות, כלומר שאין סיבה נראית לעין לדבר זה.

ודע שישנה תעלומה מדעית גדולה כיצד מתים אנשים בשינה, כיון שמדובר באנשים בריאים לחלוטין ואפילו אתלטים, ואין שום בעיה רפואית נראית לעין, אלא כמו שאמרנו לעיל שהלב פשוט מפסיק לפעול כאילו הפסיקו את זרימת החשמל שנותן את קצב הלב הסדיר.

והמדענים בשנים האחרונות ניסו לפענח תעלומה זו מי הוא הגורם לתקלה זו בלב הנקראת סינדרום הסינוסים שבה הקוצב הראשי בלב הנקרא קשר הגת והפרוזדור מפסיק לתת פולסים של חשמל כך שהלב מספיק לפעום, ולפי התאוריות שלהם מוטציות של גנים ופעילות של מערכת העצבים מסוגלים יחדיו לשנות את קצב הלב ולגרום להפסקה פתאומית של הלב. ויש להשיב עליהם שאין זה הכרחי שזהו הגורם היחידי שמסוגל לשנות את קצב הלב, כפי שנאמר לקמן שגם עזיבת הרוח מהלב גורמת להפסקת הלב. וכן אף אם יצליחו למצוא את האנשים שעלולים לעבור דום לב וישימו לב קוצב לב, ניראה שימותו במיתה משונה אחרת כיון שגזרו עליהם כך מהשמים ומכל מקום יחיו יותר זמן שלא כדין.

ודע שיש כאן ב' קושיות, א' מדוע הלב מפסיק לפעום פתאום שהרי היה האדם בריא עד עתה, וב' מדוע הלב מפסיק לפעום בלילה דווקא.

אבל לנו הדברים מסתדרים מעולה, וב' הקושיות הנ"ל מתורצות היטב, שהרי אמרו בזוהר שכל יום דנים את הנשמה בלילה לראות אם היא ראויה לשוב לעולם הזה וז"ל בראשית קכ"א ע"ב, תא חזי, בשעתא דבר נש סליק בערסיה כל ליליא וליליא, נשמתיה נפקת מניה ואתדנת קמי בי דינא דמלכא, אי זכאה לאתקיימא, אתהדרת להאי עלמא עכ"ל, וכן אמרו בזוהר בראשית צ"ב ע"ב וז"ל, כדין בני נשא ניימין ונשמתא נפקת ואסהידת סהדותא ואתחייבת בדינא, וקודשא בריך הוא עביד חסד בבר נש ונשמתא תבת לאתרה עכ"ל. ובזוהר בראשית פ"ג ע"א, וכדין אזלא כהאי גוונא כל ליליא עד דיתער בר נש ותאבת לאתרה.

ומכאן מוכח שיש אפשרות שהנשמה לא תשוב אל האדם בבוקר או שמעוררים אותו כמ"ש בזוהר בראשית פ"ג ע"א, כיון שדנו אותה לחבו בבית דין של מעלה ואע"ג שאומר שעושה עימה הקב"ה חסד ומשיב אותה אל הגוף כמ"ש בזוהר בראשית צ"ב ע"ב מכל מקום עינינו רואות שאנשים בריאים מתים בשינה בלילה הרי שלא לעולם חוסן וכן מוכח מהזוהר בראשית קכ"א ע"ב שאומר אם ראויה להתקיים חוזרת לעולם הזה, ויש להקשות שאם הנשמה יוצאת מהגוף, אז מדוע האדם לא מת מידית וניראה בהכרח שהרוח נישארת בגוף או חלק אחר מהנשמה, ונודע שהנשמה במוח והרוח בלב. ואם כן מובן כיצד האנשים הנ"ל שהיו בריאים לחלוטין מתים באמצע השנה מדום לב הוא מכיון שהרוח שנישארת בגוף שולטת על קצב הלב כפי שנוכיח לקמן, כיון שיש חשמל בלתי תלוי במוח שהוא הנשמה ויש חשמל בלתי תלוי בלב שהוא הרוח ויש חשמל בלתי תלוי בקיבה ושם משכן הנפש. וכאשר הנשמה יוצאת מהגוף אז הרוח עולה למקום המוח והנפש עולה ללב, ואע"פ שהכלים שונים מכל מקום גם בספירות העליונות הכלים שונים ולא דומים כלל זה לזה. ואז כאשר שופטים את האדם והוא יצא חייב מחזירים את חלק הרוח והנפש ומוציאים אותם מהגוף והלב שלו מפסיק לפעום ואז זרימת הדם למוח מפסיקה וזה גורם לאיבוד ההכרה (וצ"ע מדוע ממשיך המוח לפעול כאשר יצאו הנפש והרוח ממנו שהרי הם מפעילות את החשמל וניראה שהנפש נישארת עם הגוף ורק הרוח יוצא ולכן הפסיק הלב לפעום, והנפש יוצאת מהגוף רק כאשר אין דם במוח והוא מת כמ"ש (איוב יד) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאֱבל, כי הנפש נישארת בגוף כל זמן שהיא יכולה).

וחיפשנו דילוג "דום לב פתאם", שרומז לתרגום באנגלית של דום לב: Sudden Cardiac Arrest וחותך את הפסוק: "ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם ה'",  וכן מהצד השמאלי של הדילוג חותך את הפסוק "ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם ה'", ורומז כאן שהזיזו המרגלים ע"י הדיבה שהוציאו את לב בני ישראל כי הונאה היא להזיז מהמקום או לשנות את דעתו כמ"ש תרגום יונתן ובטילו רעות, וכן הוא אומר (ישעיה ז) "וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח", וניראה שוינע הוא מלשון ויניאו שא' וע' מתחלפות באהח"ע, והתזוזה הזאת היא בחינת הפסקת החשמל בלב כיון שכל מתי המדבר מתו ע"י דום לב שנכנסו לקבריהם במדבר כל ט' באב במשך מ' שנה ונכנסו לישון בקבר וקמו ויצא כרוז ואומר יבדלו מתים מהחיים, ובודאי שמתו בדום לב בלילה, ויצאו מהקברים בשנה המ' נכנסו וראו שלא מת א' מהם ונישארו עד ט"ו וראו שהחודש מלא והפסיקו ועשו אותו יו"ט כ"כ רש"י (תענית ל: ד"ה שכלו מתי מדבר). וכן "ויניאו" בגימטריה שווה "דום לב" עם הכולל.