רמזים והוכחות

והנה בס"ד נביא עוד ראיות ורמזים, שחיפשנו דילוגים קרובים: "אנרגיה", "משקל", ומצאנו שחותך את הפסוקים דקרבן ציבור: "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה", וזכורים דברי המהרח"ו ז"ל שכתב בתחילת שער הנקודות פ"א: "נמצא כי העין הוא בחי' חכמה שהם הנקודות וזהו הטעם שחכמי העדה נקראו עיני העדה כמ"ש והיה אם מעיני העדה וגו' ובאלו הנקודות הם בחי' המלכים שמלכו בארץ אדום שמתו כמ"ש בע"ה. וז"ס והארץ היתה תהו ובהו כי הארץ היא ה' אחרונה שהוא בחי' העין כנ"ל והיא אשר היתה תהו ובהו שהוא ענין מיתת המלכים עד שבא התיקון שלהם ואז נאמר יהי אור ויהי אור וזהו פקח עיניך וראה שוממותינו".

ומבואר לעיל, שע"י הסתכלות העיניים נעשו הכלים, כי הם גורמים ההבדלה, כמ"ש לעיל: "והסתכלות זה [דעינים] בא ומכה במקום שמתחברים ג' הבלים ביחד שהוא בחי' נפש וזהו וירא אלהים את האו"ר כי האו"ר הוא בחי' הבל אזן וחוטם [ופה]".

והנה בגימטריה: "מעיני העדה", עולה בדיוק: "אנרגי'". כי לא ראוי לכתוב עם י"ה במקום כזה. או, "מעיני העדה" עם המילים והאותיות עולה בגימטריה "אנרגיה" עם האותיות. והדילוג "משקל", רומז למסה של החומר, שהוא האור שנהפך לכלי כנ"ל. כי משקל בעולם הזה הוא מסה, כאשר הכוח כבידה הוא קטן.

והרמז בדילוג: "והיה אם מעיני העדה", שאז יצאו הכלים מבחינת העיניים דא"ק הנ"ל, שרומזים לעיני העדה שהם חכמי העדה בחי' חכמה, "נעשתה לשגגה", כי הכלים שיצאו בסוף נשברו כפי שמבאר שם הרב בהמשך ואחרי זה תיקן אותם ע"י ביאת הרוח שלהם ביושר ואין זה מקומו להאריך.

יצירת הכלים

והנה כתב הר"ר גדליה הלוי ז"ל וזה לשונו: "והסתכלות זה בא ומכה במקום שמתחברים ג' הבלים ביחד שהוא בחי' נפש וזהו וירא אלהים את האו"ר כי האו"ר הוא בחי' הבל אזן וחוטם. שהוא בחי' נשמה ורוח. את הוא בחי' הפה שהוא נפש. ואז כשראה את הנפש אז ויבדל אלהים שהוא עשיית שרשי הכלים והסתכלות זה בדרך ישר עשה רושם בכל בחינה ובחי' כי פגע בכל בחי' ובחי' מן ההסתכלות לבחי' הבל כתר בכתר. וכעד"ז נעשה כל רושם הכלים. החיצונים באברים חיצונים. ופנימיים באברים פנימיים ולא נגמר זה עד שהכה הסתכלות במקום שמתחברים ההבלים שהוא התפשטות ההבלים שהוא חיצונות שלהם ומהכאת אור ההבל אל אור הסתכלות חזר אור הסתכלות בדרך אור חוזר ונעשה כלי בכל בחינה ובחינה לשאר הגוף", עכ"ל הובא בע"ח.

ועוד כתב רבנו מהרח"ו ז"ל בשער אח"פ פ"ג (דנ"ו) בסגנון זה וז"ל[1]: "וזהו וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל כי נסתכל המאציל הנקרא אלהים שהוא א"ק באור הנפש הנקרא את. כי המלכות נקרא א"ת. וז"ס הנפש הנעשה מהבל הפה [שהוא עקודים] אמנם הרוח נשנה נקראים אור א"ת האור הוא הנפש עם נשמה ורוח. וכאשר הסתכל המאציל וראה בנפש הנקרא את אז יצאו שרשי הכלים. וזהו ויבדל כי סוד הגוף הכלי הוא הנותן ועושה הבדלה וגבול וקצבה אל האורות. ואמנם בסוד ראייה זו יש אור ישר ואור חוזר כי מתחלה נמשך הראייה עד סוף בחי' עשירית של הנפש ואח"כ בחזרה למעלה היה מבדיל ונעשה בחי' הכלים ומלביש את הנפש בכל חלקיה. ואמנם זה האור הישר היה בו כח לעשות כלים בסוד הראש שהם ג"ר עכ"ז לא היה יכול להיות ניכר עד שפגע ראייה זו בנפש עצמו ובהפגעה שם הנה נגמר עשית הגוף אל הראש שהם ג"ר. אך כלים אל הגוף שהם ז"ת עדיין לא היה כח בראייה זו עד שתפגע בנפש הנפש עצמה וע"י הסתלקות ב' מלמטה למעלה שהם אור העקודים ואור העין היה האור חוזר ומלביש את ז"ת", עכ"ל.

עד כאן אנו רואים, שההארה שבאה מהעיניים דא"ק, שהם בחינת חכמה אות י' בשם הוי"ה, שהסתכלה באור העליון, גרמה להווצרות הכלים. ובס"ד, ניראה שההארה שמגיעה מהעיינים רומזת בעולם הזה, לגלי אור שאפשר לראות, ולא רק, אלא לכל הטווח של הגלים האלקטרומגנטיים שחלקם אי אפשר לראות ע"י העין ממש. ותזכור זה להמשך: שגלי אור כנ"ל הם דוגמא עיקרית בטבע ליצירת חומר ומסה לפי משוואת האנרגיה הנ"ל.

והנה התפשטות א' וב' וכן הסתלקות א' וב' שהם בחי' י"ו וה"ה הנ"ל מבאר הרב בשער מטי ולא מטי וז"ל: "והנה כאשר רצה המאציל העליון להוציא בחי' הכלי ההוא הנקרא עקודים מה עשה המשיך האור שלו למטה עד מציאות סיום שיעור הראוי להיות נעשה ממנו בחי' עקודים שהוא עד הטבור ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה במקורו בפה ונודע הוא כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם מניח רושם חותם למטה בהכרח. והנה אותו האור שהוא הרשימו הנשאר למטה כאשר נסתלק אור עליון ונעלם במקורו אז נשאר אור רשימו ההוא למטה בלתי אור עליון ההוא ואז ע"י התרחקו ממנו אור עליון אז נעשה אותו אור הנשאר ונתהווה בחינת כלי כי סיבת התפשטות האור והסתלקותו אח"כ גרם להעשות מציאות כלי ולפי שכאשר האור הא' חזר ונסתלק היה מסתלק בבת אחת וברגע א' לכן כל מציאות אור הנשאר נעשה מציאות כלי א' והוא נקרא בחי' כלי הנקרא כתר כי עדיין האור עליון לא היה נבדל בי"ס כי עדיין לא היה ניכר היותן י"ס ומה שנקרא כתר ולא ספירה אחרת הטעם הוא כי לעולם הכתר קרוב אל המאציל".

וזה לשון הרב בשער העקודים פ"ה שמסביר יותר כיצד נוצרים הכלים ע"י האורות דעקודים: "נמצא שיש כאן ג' מיני אורות א' האור הא' שבכולם והוא נקרא עקודים כנ"ל ב' הוא הרשימו שנשאר מזה האור שבא דרך יושר והוא רחמים ג' הוא האור הבא אליו דרך עליית הספי' שאז הוא דרך אחוריים שהוא דין והנה בבא אור הג' שהוא דין פוגע באור הרשימו הנשאר שהוא רחמים ואז מכים ומבטשים זה בזה משום שהם ב' הפכים זה אור ישר והוא רחמים וזה אור חוזר והוא דין וזה חפץ לעלות אל מקורו והוא אור הרשימו אע"פ שאינו עולה ממש עכ"ז חשקו וחפצו הוא להדבק ולקבל ממנו והאור חוזר הוא חפץ לירד נמצא ששניהם אינם שוים בטבעם לכן מכים זה בזה כנודע כי כל בחי' הכאות ובטישות אורות זב"ז הוא כאשר אינן שוין ואז נופלין ניצוצין מאור היורד שהוא דין והוא גרוע מאור הרשימו וזהו אור אחר רביעי והרי הוא ד' בחי' אור והם סוד ד' בחי' טנת"א כנ"ל שהיו כולם נכללין כאן בענין העקודים וזה פרטן אור א' טעמים אור אחוריים נקודות כי הנקודות הם לעולם דין ואור רשימו תגין ואור של ניצוצין הנופלין ע"י הכאות האורות זה בזה כנ"ל הוא אותיות אשר מהם נעשה בחי' הכלים והרי נתבאר איך נעשו בחי' הכלים והוא מהכאות ובטישת האורות כנ"ל ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי כבר היו בחי' כלים בעולם העקודים רק שאלו הניצוצין הנ"ל נתערבו עמהן והוא בדוגמת הרפ"ח נצוצין שנשארו בכלים של עולם הנקודים כמ"ש במקומו בע"ה וראיה לזה כי הרי נתבאר למעלה כי כשהיה האור חוזר ועולה למעלה היה נשאר הכלי בבחי' אור עב וגס".

ועד כאן מבואר, שהכלים דעקודים, שהם אצילות הראשונה שהתפשטה מפה דא"ק עד טבור, ושם התפשט אותו האור דעקודים וביציאתו מפה דא"ק כבר התחיל להתעבות האור ובהגיעו למקומו בהתפשטות א', נעשו רשימו של הכלים שזהו אור ישר, שהוא בחינת רחמים, עד שהאור מסתלק פעם א', ואז בהסתלקותו כשעלה למעלה יורד ממנו אור חוזר שהוא בחינת דין, ואותם האורות מבטשים זה בזה, ונוצר אור ג' שהוא ניצוצין שנופלים מאור חוזר דדין הנ"ל. וע"י בטישת האורות נעשים הכלים. וכל אלו האורות הם סוד טנת"א: טעמים זה אור העקודים, נקודות זה אור הדין, תגין זה אור הישר דרחמים, ואור הניצוצות זה אור דאותיות, כי האותיות תמיד הינן בחינת הכלים.

ודע שהרב ז"ל מבאר אותו עניין גם ביציאת קומת הנקודים (עי' שער הנקודים פ"א), שהיא הקומה שבה נישברו המלכים, וקומת הנקודים יצאה מן העיניים דא"ק הנ"ל ממש. אלא שיש הפרש בין קומת העקודים לנקודים לענ"ד, שהעקודים יצאו מן אח"פ דא"ק הנ"ל, וע"י הסתכלות העיניים יצאו ונבדלו הכלים כנ"ל בסוד וירא אלהי' את האור כו' ויבדל גו'. אבל הנקודים יצאו ממש מן האור דעיניים, ולא היו זקוקים גם להסתכלות העיניים כדי שיהיו כלים כיון שהיתה כלולה בהם כבר, וכן משמע מדברי הרב ז"ל, ולכך יצאו קומת הכלים שם ג"כ מבחינת העיניים שרומזים כנ"ל לכל התחום האלקטרומגנטי.

ודע שהרב בעל הסולם כבר כתב את היסוד הנ"ל בהרבה מקומות שהרצון לקבל שהוא בחי' הכלי, משתלשל ויורד מהאור א"ס ב"ה, ע"י ד' מיני השתלשלויות בבחינת שם הוי"ה, דרך ארבע עולמות אבי"ע, עד שנעשה כלי גמור ברצון לקבל (ועי' בפתיחה לחכמת הקבלה אות א'-ה') וז"ל: "".

וביתר שאת, יש גלים כנגד העיניים שהם גלים אלקטרומגנטיים שהינם הפרעה בטווח ע"י אנרגיה ובכלל זה הטווח הניראה שבעיניים וזה אות י' דחכמה, גלים כנגד האוזן שהם גלי כבידה שהם הפרעה בזמן מרחב עצמו וזה עניין כבידה ואיזון ורומז לאות ה' דבינה, וגלי קול שהם רומזים לחוטם ופה שנכללים ביחד, קול ודיבור, כי הקול רוחב על הדיבור והם אותיות ו"ה. וכמו שהטיב לתאר זאת הרב ז"ל בפתיחה לשער הנקודות בע"ח, שישנם הבלים היוצאים מן העיניים ומן האזניים ומן ח"פ, וזה הרמז בעולם הזה ודוק.