כתוב בירמיה (פרק נב): "ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש [עשרה בטבת] בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב: ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו: בחדש הרביעי בתשעה לחדש [ט' בתמוז] ויחֱזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ: ז  ותבקע העיר וגו'". רואים שבעשרה בטבת החל המצור על העיר במשך כמעט שלוש שנים עד ט' בתמוז בו נבקעה העיר. וזה היה בזמן חורבן בית ראשון. ומה שהיום אנחנו צמים בי"ז בתמוז זה על הבקעת חומות העיר בזמן בית שני (רמב"ם פ"ה מהלכות תענית ועיין תענית כח:).

חיפשנו אם כן " ט בתמוז", ונימצא חותך את הפסוק: "דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים: ואמ֤ר פרעה֙ לבנ֣י ישרא֔ל נבכ֥ים ה֖ם בא֑רץ סג֥ר עליה֖ם המדבֽר", רואים שפרעה בחינת נבוכדנצר הרשע, אומר נבוכים הם בארץ ופי' רש"י, "כלואים ומשוקעים כלואים הם במדבר, שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו", וזה אולי המקום היחידי בתורה שרמוז על בחינת מצור ודיק סביב על בנ"י כעין מה שהיה מי' בטבת עד ט' בתמוז ככתוב לעיל: "ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב: ה  ותבא העיר במצור", וחיפשנו את הדילוגים: ויחנו, עליה, ויבנו, דיק, ותבא, העיר, מצור. כולם בטבלה לעיל, ונימצאו יחסית בהסתברות נמוכה. "דיק",פי' המצודות, "הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה", רומז למגדול. ואע"פ שההמשך שם הוא גאולה גדולה לישראל בקריעת ים סוף, זה משום שהם צעקו לה' ובטחו בו, מה שאין כן בגלות בבל מסתמא לא התעוררו בתשובה כל השלש שנים. וכן "נבוכים בארץ", עם המילים בגימטריה, "נבוכדנאצר".

הדילוג המיני' של "ט' בתמוז" (לחץ כדי לפתוח) חותך את "נבוכים הם בארץ", והטבלה לעיל עם כל הדילוגים מהנביא ירמיה היא בפסוק הזה.

ועוד חיפשנו דילוג "הרביעי", ובמקביל לו: "צום",שרומז לצום הרביעי הוא י"ז בתמוז לקוח מהפסוק (זכריה ח): "יט  כֽה-אמ֞ר ה' צבא֗ות צ֣ום הרביע֡י וכו' יהי֤ה לבית-יהודה֙ לשש֣ון ולשמח֔ה וֽלמעד֖ים טוב֑ים וגו'", ואמרו חז"ל (תענית כו:) "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וכו' נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל", ורואים את זה בדילוג טבלה שחותכת את הדילוג:

פתח טבלה זאת כאן

רואים שעניין שבירת הלוחות חותך ממש את הדילוגים: "יט  וֽיה֗י כאש֤ר קרב֙ אל-הֽמחנ֔ה וי֥רא את-הע֖גל ומחל֑ת ויֽחר-א֣ף מש֗ה וישל֤ך מידיו֙ את-הלח֔ת וישב֥ר את֖ם ת֥חת ההֽר". וכך מובא במס' תענית (כח:) "נשתברו הלוחות: מנלן דתניא בששה לחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו וכו' דכתיב: (שמות כד, טז) ויקרא אל משה ביום השביעי וכתיב (שמות כד, יח) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, עשרים וארבעה דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו ארבעין [24+16=40] בשיבסר בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות וכתיב (שמות לב, יט) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר". רואים שחז"ל דורשים ממש מאותו פס' הסמוך לדילוג.