כתוב בדרושי חג הסוכות: ובזה נבא אל ביאור המאמר הנ"ל בענין האדם שיש לו בבואה ובבואה דבבואה כו' והענין הוא זה. דע כי אין דבר בעולם שנברא אלא ע"י זווג זו"ן ומשם נולדו נשמות בני אדם ונשמות השדים כי הכל מעשה ידיו הם ואין דבר שאינו נמשך ונברא ע"י ית' וזה פשוט. והנה נתבאר אצלנו בענין ק"ש שע"ה ובשער רוח הקודש בתיקון עון המוציא קרי לבטלה כי כל מה שיש למטה כנגדו הוא למעלה ממש וכמו שבהזדווג האדם עם בת זוגו מוליד נשמות בני אדם ובהיותו מזריע לבטלה זכר בלא נקבה נוצרים משם שדין ורוחין ולילין כו' הנקראים נגעי בני אדם  כמו שמצינו באדה"ר באותם ק"ל שנים שפירש מאשתו שהיה מוליד שדין ורוחין כו' נקרא נגעי בני אדם ר"ל בנוי דאדם קדמא' ממש הבאים מתענוגי ב"א שידה ושידות שמתענגו' בלילה ומזדווג עם השידות  הנקבות ומשם מתילדים נגעי ב"א ממש כי העונג נהפך לנגע. והנה עד"ז ממש הוא למעלה כי כאשר ז"א מזדווג בנוקב' בורא ומוליד נשמות בני אדם ואם ח"ו באות' העת חוטאים ישראל  למטה גורמין שהנקבה העליונה תרד למטה ותתרחק מבעלה ח"ו ואז שפחה תירש גבירת' והשפחה החיצונית לוקחת הטיפות ההם ונוצרין בתוכ' שידין ורוחין כו' הנק' נגעי ב"א והיא מוליד' הגוף אבל הנשמה באה מלמע' כנז' באופן כי הנשמו' של ב"א הם באים מזווג זכר ונקבה עליונים אבל נשמות השדים הם באים מן הזכר לבדו בלי בת זוגו עמו.

וכאן בדילוג כתוב: הוצא שדה שרומז לכך שיוסף הצדיק יצאו ממנו טיפות זרע לבטלה ונזרקו ניצוצין מבין האצבעות וזה הוציא שדה ושדות גם כן. וכן רמוז בפסוק: ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה, שזה ממש לשון הדילוג הוצא  ויצא זה אותו לשון ולכן רומז להוצאת שד כמו שמובא בזוהר בכמה מקומות שמתענוגות בני האדם דהיינו זרע לבטלה יוצאים שדין ורוחין, אבל מסתמא שהשדה שיצאה מיוסף הצדיק יצאה מבין האצבעות ולא היתה לו שום הנאה לכן היא מתה מיד.