כמו שחז"ל הגדירו אחיזת עיניים כמו כן יש אחיזת אוזניים וכן יש אחיזת כל אחד מהחושים בגוף ונדבר עליהם במקום אחר, וכאן נעיין באחיזת אוזנים. ופירוש אחיזת הוא שהאוחז הוא השד או המלאך שמפעיל את הנס או הכישוף על מנת לשנות את הקלט של החוש. לשנות זה להכניס דבר חדש או להעלים דבר קיים (כמו שפעם א' העלים לי השד רעש של מכונית שהגיעה אלי).

והנה חיפשנו דילוג "אחיזת" בחיתוך עם "אוזנים", ומצאנו שניהם חותך את הפסוק "ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי".

ופירש רש"י שם וזה לשונו: שמען קולי. שהיו נשיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו, שהיה למך סומא ותובל קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה, ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו, וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו, והוא מפייסן עכ"ל. ומכאן רואים שלמך היה סומא ואם כן מה שאמר רש"י שנידמה לו קין כחיה אי אפשר שהיה זה דימיון בעיניים אלא דימיון באוזניים כלומר שנידמה לו כרעשים שחיה עושה ולכן הרג אותו וזה בחינת אחיזת אוזניים שרומזים להם הדילוגים.

עוד יש לפרש שמה שאומר למך בפסוק עצמו וז"ל "ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי" שעושה כאן בעצם אחיזת אוזניים לב' נשיו, כי רצה להכריחם לבוא לשמש עמו, ועשה זאת על ידי שכנועים של אחיזת אוזניים לכן הוא מבקש מהם לשמוע קולו ולהאזין אמרתו.

ולפי מה שאמרנו לעיל שפעם א' הסיר השד רעש של מכונית נוסעת מכאן אפשר להסיק שבהכרח השד מתעתע בקלט המגיע אל הנשמה ולא בקלט המגיע אל האוזנים, כי אם מתעתע בקלט המגיע אל האוזנים כגון שמוסיף רעש אמיתי בעולם אי אפשר היה להעלים קלט של מכונית נוסעת כיון שהוא שם.

וצ"ע כיצד מוסיפים קולות וניראה שצריך לדמיין את הקול במקום א' איפה שהוא צריך לצאת ועם הכיוון שאליו הוא פונה, ואת העוצמה של הקול ולפי זה יש לשדים ולמלאכים דימיון מפותח מאוד שיכולים לדמיין איזה קולות שיחפצו.