יש בטבלה הזאת ס"ד נפלאה לכל המתבונן, חיפשנו דילוג "בטחון", מינימלי בתורה, לאחר מכן עזבנו את אותה טבלה וחיפשנו דילוג "מנהיג", גם כן מינימלי בתורה, וחזרנו לאותו מקום בדיוק. והנה לפנינו שני הדילוגים האלה בטחון ומנהיג שרומזים שלמנהיג צריך שיהיה בטחון בקב"ה, ושניהם נדירים ונעשה בהמשך מבחן הסתברות. וכמו המלך חזקיה שהיה לו בטחון בה' וכתוב עליו: "ה  ביהוה אֱלהי ישראל בטח". ומנהיג זה לשון של רועה צאן והוא המלך. ועל ידי הבטחון של חזקיה בקב"ה, הוא הצליח לנצח את סנחריב מלך אשור שהגלה את ישראל, ועלה על יהודה להחריבה, והיה שם נס גדול כדכתיב: "לה  ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים".

ואמנם צריך לדעת באיזה רובד קשורים הפסוקים בטבלה לדילוגים, ואחרי עיון מצינו במדרש (בר"ר טז, ד) שארבעת הנהרות הכתובים כאן רומזים לארבעה גלויות:  "ד  אמר רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס תרעלה לאמות ממקום שהדין יוצא, מאי טעמא: "ונהר [=כוס תרעלה] יצא מעדן [=דין] להשקות את הגן ומשם יפרד", והיה לארבעה נהרים אין כתיב כאן, אלא לארבעה ראשים [כמו: "ו וארבעה ראשין לחיותא", שנאמר בהקשר לארבעה גלויות], אלו ארבעה גליות כנגד ארבעה ראשים: "שם האחד פישון", זו בבל, על שם: "ופשו פרשיו" [וניתרבו פרשיו וסוסיו, רש"י]. "הוא הסבב את כל ארץ החוילה", שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב ביה: "הוחלי [=חוילה] לאלהים כי עוד אודנו". "אשר שם הזהב", אלו דברי תורה, שהן נחמדין מזהב ומפז רב. "וזהב הארץ ההיא טוב", מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל. שם הבדלח ואבן השהם וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה. ושם הנהר השני גיחון, זו מדי שהיה המן שף עמה כנחש [היה שולט בהם כרצונו], על שם: "על גחנך תלך". חדקל זו יון, שהיתה קלה וחדה בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. וכו' "והנהר הרביעי הוא פרת", זו אֱדום. פרת, שהפרה והצירה לבניו. פרת, שפרה ורבה מברכתו של זקן. פרת, שאני עתיד להפרע לה. פרת, על שם סופה (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי וגו'."

ואם כן הדילוגים חותכים ממש את הפס' שדרשו בהם עניין זה, של ארבעת הראשים של הגלויות: פישון כנגד בבל, גיחון כנגד מדי, חדקל כנגד יון, וגלות האחרונה והקשה פרת כנגד אדום. וחיפשנו דילוג "אדום". ועכשיו מובן כל העניין בס"ד, כי הפס' רומזים שרק על ידי מנהיג בעל בטחון בקב"ה, הוא המשיח וצאצאי בית דוד, נוכל לצאת מהגלויות ובפרט מהגלות הקשה והאחרונה אדום, שכוללת את ארה"ב ואירופה שחונקים את ישראל מחוסר בטחון. ולהלן מבחן הסתברות:

נמצאו בסך הכול 1 טבלאות שמתחרות בטבלה של התורה מתוך 3,535,707 טבלאות שנבדקו

ההסתברות הסופית למציאת הטבלה בתורה: 2.828E-7
כלומר סיכוי של בערך 1 ל-3,535,707 טבלאות שהטבלה בתורה היא מקרית
סף הסתברות מינימלי שנוכל להגיד שהטבלה מוצפנת הוא טבלה אחת דומה ל-100 ספרים כלומר 1 ל-100. 
כלומר היינו מוצאים טבלה כזאת באורך כזה 1 ל-2,355 ספרים באורך של התורה
לכן המסקנה היא: התוצאה מעידה שהטבלה מוצפנת

ויש לתת את הדעת שהדילוג "מנהיג", בהיפוך אותיות "גיהנם", ושניהם המינימליים בתורה, כפי שרואים מהדילוג. ורומז שהיפוך ממידת הבטחון בה' למנהיג, היא מידה רעה ואין רעה אלא גיהנום. וזה רומז לפשט הפסוקים במקום, וינחהובגןעדן , והאדם היה מנהיג לכל חיות השדה והכול היה ברשותו, והוא היפך ממידת הבטחון, שהיה לו לבטוח בקב"ה שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, למידה רעה, לבטוח בנחש. ולכן כתוב בסוף העניין לאחר שחטא (בר' ג, כד): "ויגרש את האדם, וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים", ותירגם יונתן במקום: "אתקין גיהנם לרשיעייא דמתילא לחרבא שנינא אכלה מתרין סטרין", כלומר מה שכתוב "ואת להב החרב המתהפכת", זה הגיהנום שנימשל לחרב פיפיות חדה שחותכת משני הצדדים, שהקב"ה התקין לרשעים לאחר חטא אדם הראשון.