חיפשנו דילוג מינימלי בתורה: "עדת קרח", וחותך את המקור ממש לכל המחלוקת של קרח, והיא ארון העדות שכתוב בטבלה: כסובהאתארןהעדת: "ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן העדת: ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו". והמילה "ארן העדת" חותכת בדיוק את "עדת קרח" באות ע', ורומזת לחטא של קורח כי הוא בא בעדת קרח לחלוק על עדות הארון ואמר שאין שכינה עם משה, והדילוג "מחלקת" (ג' מינימלי בתורה) חותך את הדילוג "עדת קרח", באות ק'. וכאן מדובר על התפקיד של בני קהת במשא אוהל מועד והם היו צריכים לישא את ארון העדות, וקורח היה בן יצהר בן קהת והיה סוחב את הארון כמובא במדרש (רבה): "אמרו חכמים חכם גדול היה קרח ומטועני הארון, שנאֱמר (במדבר ז, ט): ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עלהם, וקרח בן יצהר בן קהת, וכשאמר משה (במדבר טו, לח): ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת, מיד צוה ועשו מאתים וחמשים טליתות תכלת ונתעטפו בהן". ועוד מובא שם: "ויקח קרח, מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): ועשו להם ציצת, קפץ קרח ואמר למשה טלית שכלה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, אמר לו חייבת בציצית. אמר לו קרח טלית שכלה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבעה חוטין [של תכלת] פוטרות אותה".

ויש לשאול מאיפה קיבל קורח את הרעיון לעשות טלית שכולה תכלת, הרי טלית צריכה להיות לבנה כצבע הגדיל חוץ מהפתיל תכלת וכן הלכה. ורואים לפי הדילוג שאולי קרח קיבל את הרעיון מארון העדות, כי הפסוק שחותך את הדילוג אומר: "ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו". כלומר היו פורשים על הארון בגד שכולו תכלת, ופירש הרמב"ן : "בעבור מעלת הארון לא היה נראה עליו כסוי עור תחש [מבחוץ], אבל היו מכסים אותו בפרוכת שהוא המסך לו ומכסים את שניהם במכסה עור תחש בעבור הגשמים ופורשים על הכל בגד כליל תכלת מלמעלה שיהיה נראה עליו הבגד הנכבד שהוא כעצם השמים לטוהר, אבל שאר כל הכלים השולחן והמנורה והמזבחות היה נראה עליהם מלמעלה מכסה עור תחש [ולא בגד תכלת]". וכאמור היה קורח מנושאי הארון והיה נושא אותו עם בגד תכלת כי אסור להם לגעת בו, ומכאן למד על בגד שכולו תכלת.

ועוד שהתכלת רומזת לים ולשמים ולכסא הכבוד (מנחות מג:), וקורח ועדתו חלקו שלא לשם שמים, ואיזוהי מחלוקת לשם שמים (מס' אבות) זוהי מחלוקת הלל ושמאי שסופה להתקיים וכן אתה מוצא: "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים", וזאת ממש מחלוקת לשם שמים (תקו"ז כ ע"א). כי המים התחתונים בוכים ורוצים לעלות למעלה לשמים, מה שאין כן קורח ועדתו, שבגלל שקורח הקשה ליבו לחלוק על משה, והיינו "ישלח קרחו כפיתים", לכן עשה פירוד בין מים תחתונים לעליונים והיינו כביכול קרחו המים, וזה פירוד של מחלוקת משום שהלב קר, ויש מחלוקת על מנת להתקרב מאהבה שהמים בוכים כאמור. ואולי רמזו חז"ל, שקורח רצה לבטל את המים התחתונים כלומר ארבעה חוטים של הציצית שבהם התכלת ולהחזיר הכול לפני ההבדלה בין המים התחתונים לעליונים שאז כל העולם היה מלא מים שהם בחי' תכלת היינו טלית שכולה תכלת. וכן רומז הדילוג המינימלי בתורה "מים למים": "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום". כי כאשר דבקים בה' היינו בשמים, אז המים התחתונים כביכול נמצאים בחיבור וזאת תכלית הבריאה.

וכן הפסוקים העליונים בטבלה רומזים בגלוי לסיבת חטאו של קורח: "כז  ולקהת משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החברני ומשפחת העזיאלי אלה הם משפחת הקהתי: וכו' כט  משפחת בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה: ל  ונשיא בית אב למשפחת הקהתי אליצפן בן עזיאל: לא  ומשמרתם הארן והשלחן והמנרה והמזבחת וכלי הקדש אשר ישרתו בהם והמסך וכל עבדתו". ופירשו חז"ל שנתקנא קורח (מ"ר יח, ב) באליצפן בן עוזיאל שהיה קטן ממנו, ומשה רבנו מינה ע"פ הקב"ה את אליצפן לנשיא הקהתי על קרח, ועל זה בא קורח לחלוק שהקשה את לבו ולא האמין שהקב"ה ציווה את זה. וכן משום שהיה חונה בצד דרום של המשכן, שגם שם היו מבני ראובן שהתחברו למרוד במשה והיינו אלו הם "עדת קרח".