מובא במס' כתובות (עב.) : "ואיזוהי דת יהודית [שלא נהגו בנות ישראל:] יוצאה וראשה פרוע: ראשה פרוע, דאורייתא היא דכתיב (במדבר ה, יח) "ופרע את ראש האשה" ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש דאורייתא". ורואים שיש איסור מהתורה לכאו' לאישה נשואה לצאת מבלי כיסוי. ופירש רש"י במקום, שמה שכתוב לגבי אישה סוטה: "יח  והעֱמיד הכהן את האשה לפני ה' ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון וכו'", שפורעים את ראשה, כלומר מסלקים כיסוי הראש לביישה מידה כנגד מידה משום שהיא הלכה וניסתרה ושערה היה פרוע.

וחיפשנו דילוג מינימלי בתורה: "ראש האשה" ונימצא בטבלה, ובאמצעו הדילוג המינימלי בטבלה: "ופרע". והדילוג "ראש האשה" חותך בדיוק את פרשת אישה יפת תאר: "וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה: והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה". ופירשו חז"ל שצריכה לגלח את ראשה ולגדל צפורניה כדי שהיא תימאס בעיניו ולא יקח אותה לאישה.

ועוד חיפשנו דילוג מינימלי בטבלה של "שערה", ונימצא קרוב מאוד לדילוג "ופרע". וההמשך שלו: "שערההסר", משמע שרומז למה שאמר בפס' "וגלחה את ראשה". ואולי רומז שהפריעה של האישה סוטה והגילוח של האישה הגויה בחינתם זהה, כי שניהן חטאו עם השיער הסוטה עם הבועל (כמו שאמרנו בשם רש"י לעיל), והגויה שדרכה לפתות עם השיער והגבירה החשק כאמור. בנוסף חיפשנו דילוג מינימלי "סוטה", ונימצא חותך בדיוק את המילה "סרה", כלומר רומז לאישה שסרה וסוטה מעל בעלה, שרק אם יש עליה עדים שהיא ניסתרה אז משקים אותה:

פתח טבלה זאת כאן

אמנם הדבר המדהים, שמסכת סוטה במשנה, יש בה כמה נושאים והם: אישה סוטה, כהן משוח מלחמה, ועגלה ערופה, ואע"פ שאין סדר למשנה שרבי לימד את תלמידיו על הסדר שהם בחרו, ודאי שגם הם בחרו את הלימוד בסדר מסוים ע"פ הסוד, וכל עניין במקומו במשנה. ופרשת אישה סוטה כתובה בספר במדבר פר' נשא ורחוק מכאן, וכאן אנחנו בספר דברים, ואולי לכך הדילוג "ראש האשה" על סוטה חותך את הפרשיות על "כהן משוח מלחמה", ו"עגלה ערופה". כי הם קשורים מכמה בחינות כפי שניראה מיד.

פרשת עגלה ערופה רומזת לאישה פרועה (סוטה)

וניראה קצת שפרשת עגלה ערופה שחותכת את הדילוג גם היא רומזת לפרשת סוטה, כי סוטה שבאה לביה"מ ומשקים אותה מי המרים ולא היו בה עדים והיא נחשדת על זנות ששקולה לשפיכות דמים כמ"ש לגבי נאנסת: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה", וכן משמע במדרש (בר"ר נג, יא), ובכל מקום (עיין רש"י שמות לב, ו). וכתוב לגבי סוטה: "ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה", וכן עגלה ערופה לא היו עדים לרצח, ומורידים את העגלה שרומזת לאישה לנחל איתן בחי' מי המרים, והעגלה צריכה להיות "עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל", וזה בכלל שלא עלה עליה זכר (ב"מ ל., סוטה מו.), הא אם נירבעה פסולה. וכתוב בטבלה: "ועֽרפו-ש֥ם את-העגל֖ה בנֽחל", בהיפוך אותיות יוצא, "ופרע את ראש האשה", ולפי זה מה שאמרו במתני' "יוצאה וראשה פרוע", הויא לה כשחוטי חוץ ונפסלה מהקדושה ולכן יוצאה בלא גט. וכן המשמעות של "ערפו", להסיר את ראשה ממקום העורף (ראב"ע במקום) רומז להסרת כיסוי הראש. וכן עגלה ערופה המשמעות אישה פרועה, כי לשון עגלה רומז לאישה סוטה כמו: "לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי", ומצינו בשמשון שאשתו זנתה אחריו: "כ  ותה֖י א֣שת שמש֑ון למ֣רע֔הו אש֥ר רע֖ה לֽו", והיא אותה עגלה וכן משמע בסוטה (י.) וא''ר יוחנן כל המזנה אשתו מזנת עליו וכו', וכן עם ישראל במעשה העגל אותיות עגלה, כי עבודה זרה שקולה לגילוי עריות ששקולים לשפיכות דמים ועל כולם נופל לשון "צחוק", וכולם היו במעשה העגל שעליו ניקראו עם "קשה עורף", וכעין זה תימצא שפירש הכלי יקר (בפרשת סוטה). ועוד שהעגלה ערופה באה על חשש רצח, והאישה סוטה באה על חשש זנות, ורצח וזנות שקולים כאמור. וכן משמע בזוהר (ד ע"א) דאמר רבי חייא עפרא עפרא וכו' כמה את קשה קדל וכו'.

ובחינת עורף מרמזת על זנות כפי שדרשו חז"ל לגבי עורפה כלתה של נעמי, שאחרי שהפנתה עורף לחמותה כי לא היו לה בנים לתת לה, הלכה וזנתה (רות רבה, פר' ב) עם ק' ערוות. והיא היתה ערפה בת עגלון (שם במדרש), מלך מואב. ורומז לבחי' עגלה ערופה שבאה על שפיכות דמים, וכן מצינו להדיא בדברי חז"ל (סוטה מב:) ולמה נקרא שמה ערפה שהכל עורפין אותה, ופירש"י עורפין אותה. הפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף. רואים שערפה בת עגלון, ממש רומזת לעגלה ערופה, והיא כעין אישה סוטה, שסרה מעל נעמי חמותה וזנתה. ושים לב שאותיות "וערפו", למפרע הם "ופרעו". וכן כל צירופי האותיות פ,ר,ע רומזים לזנות ורצח: ערף ופרע כמו שאמרנו, פעור רומז לעבודה זרה של בעל פעור ששייך בזה גם זנות, ופריעה מורידה את החלק המגביר את הזנות מהוולד. עפר, שלוקחים מקרקע המשכן ומשקים את הסוטה ביחד עם מי המרים והוא תחילת הזנות בעולם כדפירש הכלי יקר (במדבר ח, יז).