חיפשנו דילוג "לכו לחמו", מינימלי בתורה. ולידו את הדילוג: "בלחמי". לקוח מהפסוק: "א  חכמות בנתה ביתה וכו' ב  טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה: ג  שלחה נערתיה תקרא על גפי מרמי קרת: ... ה  לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי", והפשט אומר: שהתורה היא החכמות טבחה טיבחה, היינו שחטה בשר זבחים לאכילה וכו', ערכה שולחנה לכל הבאים, ושלחה לקרוא להם בירושלים: "לכו לאכול את הלחם שלי, ולשתות את היין שמזגתי לכם". והנה המילה "לחמו" מלשון של לחם ואכילה. ומצינו לשון של "לחם", שמדבר על קרבן ובשר כגון: "את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי וכו' כבשים בני שנה וגו'". וזה רומז בצורה מדהימה לטבלה להלן, עיין בפסוקים למטה ותבין היטב.

והנה ההזמנה של התורה רמוזה בפסוקים: "כי אם לפני יהוה אֱלהיך תאכלנו [את כל מעשרותיך ונדבותיך] במקום אשר יבחר יהוה אֱלהיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני יהוה אֱלהיך בכל משלח ידך". והתורה ערכה לכולם שולחן בירושלים במקום אשר יבחר ה', הוא גפי מרומי קרת, ומוזמנים לאכול שם את הנדבות והנדרים והמעשרות, ולהאכיל את הלוי שם.

וכן הפסוק: "כי ירחיב יהוה אֱלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאֱכל בשר, בכל אות נפשך תאכל בשר", הקב"ה מתיר לנו לאכול בשר רק מזהיר לא לאכול את הדם. ובשר כאמור הוא לשון של לחם במקרא. וזה כוונת הדילוג "לכו לחמו בלחמי" דווקא, להוציא מאכילת הבשר עם הדם.